מערכות רכיבי HVAC (חימום, אוורור ומיזוג אוויר) הן קטנות יחסית, המשתמשות בקירור כדי לקרר (לחמם) ישירות את האוויר, ובדרך כלל אין להן תעלות להעברת אוויר.
מערכות רכיבי מיזוג אוויר מרכזיות גדולות יותר, תוך שימוש בצ'ילרים לייצור מים צוננים (חמים). משאבות מים מובילות את המים הצוננים (החמים) דרך צינורות, ומפיצות אותם ליחידות המיזוג. שם, הוא מחליף חום עם אוויר פנימי וקצת אוויר חיצוני, מקרר (מחמם) את האוויר.
במבנים ציבוריים גדולים כמו קניונים ותיאטראות, יש צורך גם במאווררים שיניעו את האוויר דרך תעלות כדי לפזר אותו לחדרים שונים.
בתהליך זה יש לפזר את החום המתקבל (המופץ) על ידי הצ'ילר מהמים הצוננים לאוויר, למים ולאדמה באמצעות ציוד כמו מגדלי קירור, או להיפך. תהליך חילופי חום זה משתמש בעיקר במים כתווך, והציוד המניע את המדיום הוא משאבת מי הקירור. אם החום מתפזר לאוויר, יש צורך במגדל קירור כדי לשפר את העברת החום. צ'ילרים, משאבות מים, מאווררים ומגדלי קירור מהווים את הרכיבים העיקריים שצורכים אנרגיה- של מערכת מיזוג אוויר מרכזית. מערכות מיזוג מרכזיות נעות בגודלן מבניין בודד של כמה אלפי מ"ר ועד למתחם מגורים של מיליוני מ"ר; מערכת המיזוג המרכזית במתחם מגורים נקראת מערכת קירור וחימום מחוזית. תכנון ותפעול של מערכת מיזוג אוויר מרכזית הוא פרויקט הנדסת מערכות מורכב ומוקד מרכזי של תחום לימוד זה.
המדיום לחילופי חום בין מערכות מיזוג מרכזיות למגורים לאוויר פנימי יכול להיות מים או קירור. מערכות מיזוג מרכזיות למגורים מוגבלות לקנה מידה של בתים, בשטח בנייה של כמה מאות מטרים רבועים.
בהשוואה למערכות מיזוג מרכזיות מסורתיות, למערכות מיזוג מרכזיות למגורים אין בדרך כלל חדר קירור ייעודי; במקום זאת, מחליף החום החיצוני ממוקם באזורים כגון מסדרונות.
